שמע ישראל: שש מילים שמלוות יהודי כל החיים

פסוק אחד, עם שלם

יש פסוקים שלומדים, ויש פסוק אחד שחיים איתו. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו, ד) הוא לא עוד פסוק בתורה. הוא המשפט שאמא לוחשת לילד לפני השינה, הוא המילים שיהודי אומר בבוקר ובערב, והוא הקריאה שיצאה מפיהם של אינספור יהודים ברגעים הקשים ביותר בתולדות העם.

מה יש בשש המילים הקצרות האלה? למה דווקא הן הפכו לסמל של היהדות כולה? כדי להבין, צריך להתבונן בכל מילה בנפרד, ואחר כך לראות איך הן מתחברות יחד לאמירה אחת גדולה.

"שמע": לא רק לשמוע באוזניים

המילה הראשונה היא "שמע". בלשון הקודש, שמיעה איננה רק קליטה של צלילים. שמיעה פירושה הבנה, הפנמה וקבלה. כשאדם אומר לחברו "שמעתי אותך", הוא מתכוון שהדברים נכנסו לליבו. כך גם כאן: התורה לא מבקשת מאיתנו לשמוע מידע, אלא לקבל אמת ולתת לה להיכנס פנימה.

זו הסיבה שחכמים הקפידו שאדם ישמיע לאוזניו את מה שהוא קורא, ושיכוון את ליבו בפסוק הראשון. השמיעה היא תחילתה של ההפנמה. מי שאומר "שמע" בפיו מזמין את עצמו להקשיב לקול הפנימי שבתוכו.

"ישראל": פנייה אישית לכל אחד

המילה השנייה היא "ישראל". משה רבינו פונה אל העם כולו, אבל כל יהודי שאומר את הפסוק פונה גם אל עצמו. יש בזה משהו מיוחד: אנחנו לא רק שומעים את הקריאה, אנחנו גם אלה שקוראים אותה. כל יהודי הוא גם המדבר וגם השומע.

חז"ל הביאו מסורת (פסחים נו.) שכאשר יעקב אבינו עמד להיפטר מן העולם, חשש שמא יש בבניו מי שאינו שלם באמונה. אמרו לו בניו: "שמע ישראל", כלומר שמע אבינו ישראל, "ה' אלוקינו ה' אחד", כשם שבליבך אחד כך בליבנו אחד. מאז, כל יהודי שאומר "שמע ישראל" ממשיך את ההבטחה של השבטים לאביהם.

"ה' אלוקינו ה' אחד"

ארבע המילים האחרונות הן לב הפסוק. "ה' אלוקינו": הבורא הוא האלוקים שלנו, הוא קרוב אלינו, הוא מנהיג את חיינו באופן אישי. "ה' אחד": אין עוד מלבדו, אין כוח אחר בעולם שפועל בלעדיו.

רש"י על הפסוק מביא את דברי חז"ל: ה' שהוא אלוקינו עכשיו, ולא אלוקי האומות, עתיד להיות ה' אחד, כפי שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". כלומר, בפסוק עצמו יש גם הווה וגם עתיד. אנחנו מכריזים על מה שאנחנו כבר יודעים, ומתפללים על היום שבו כל העולם יכיר בזה.

למה דווקא הפסוק הזה?

רבים שואלים: יש בתורה אלפי פסוקים, ולמה דווקא זה נבחר להיות היסוד? התשובה פשוטה ועמוקה בבת אחת. כל המצוות כולן נשענות על ההכרה שיש בורא אחד שציווה אותן. בלי היסוד הזה, שום מצווה אינה עומדת. לכן חכמים קבעו שקודם אדם מקבל עליו עול מלכות שמים, ורק אחר כך עול מצוות (משנה ברכות ב, ב).

זו הסיבה שהפסוק נאמר פעמיים ביום, בבוקר ובערב: "ובשכבך ובקומך". היום היהודי נפתח בהכרזה הזו ונסגר בה. כל מה שקורה באמצע, העבודה, המשפחה, ההתמודדויות, נמצא בין שתי אמירות של "ה' אחד".

מהעריסה ועד הנשימה האחרונה

חז"ל לימדו (סוכה מב.) שכאשר הקטן יודע לדבר, אביו מלמדו תורה ו"שמע ישראל". כלומר, אחת המילים הראשונות שילד יהודי לומד היא הפסוק הזה. ובסוף ימיו, מנהג ישראל שיהודי אומר "שמע ישראל" לפני שנשמתו יוצאת. כך הפסוק עוטף את כל החיים: הוא הראשון והוא האחרון.

יש בזה מסר עמוק. החיים מלאים שינויים, אבל יש דבר אחד שלא משתנה. ילד בן שלוש וזקן בן תשעים אומרים בדיוק את אותן שש מילים. העושר, ההשכלה והמעמד לא משנים כאן כלום. מול "ה' אחד" כולנו שווים.

משל: המלך והאיגרת

משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן שנסע למדינה רחוקה. לפני שנפרדו, נתן לו המלך איגרת קצרה, שורה אחת בלבד, ואמר לו: קרא אותה בכל בוקר ובכל ערב, ולעולם לא תשכח מי אתה. עברו שנים, והבן חי בין זרים, למד את שפתם ולבש את בגדיהם. אבל בכל בוקר ובכל ערב היה פותח את האיגרת וקורא את השורה האחת. וכשהגיע היום שבו נקרא לחזור לארמון, הכירו אותו מיד, כי מעולם לא שכח את אביו.

כך אנחנו. העולם מלא קולות ושפות, ולפעמים קל לשכוח מאיפה באנו. "שמע ישראל" הוא האיגרת של המלך. שש מילים שמזכירות לנו פעמיים ביום שאנחנו בני מלכים, ושיש לנו אבא שמחכה לנו.

הדרכה מעשית

מי שרוצה להתחזק בקריאת שמע יכול להתחיל בשלושה צעדים פשוטים:

• לדעת מה סוף זמן קריאת שמע של היום, ולקרוא לפניו.
• לומר את הפסוק הראשון כשהעיניים מכוסות, לאט ובכוונה.
• לקרוא קריאת שמע לפני השינה, לפחות את הפרשה הראשונה.

צעדים קטנים כאלה, כשהם נעשים בקביעות, בונים לאט לאט קשר חי ועמוק.

להתחיל היום

אם עוד לא התרגלתם לומר קריאת שמע בכל בוקר ובכל ערב, זה זמן טוב להתחיל. אפשר להתחיל מהפסוק הראשון בלבד, לכסות את העיניים ביד הימנית ולומר אותו לאט, בכוונה, מילה אחר מילה. שש מילים, כמה שניות, וחיבור לשרשרת של אלפי שנים.

"שמע ישראל" הוא לא טקס. הוא הבית של הנשמה היהודית. וכל פעם שאנחנו אומרים אותו, אנחנו חוזרים הביתה.