רמ"ח תיבות: קריאת שמע ואברי האדם

מספר שאיננו מקרי

על פי מסורת שמובאת בספרים, ובהם הטור והזוהר, קריאת שמע מכוונת כנגד רמ"ח, כלומר 248, אברי האדם. כשאדם קורא אותה כראוי, כל אבר בגופו מקבל חיזוק וקדושה.

מניין זה מתאים גם למניין מצוות העשה בתורה, שהן רמ"ח. כך נוצר קשר בין גוף האדם, המצוות וקריאת שמע.

למה החזן חוזר?

בשלוש הפרשיות של קריאת שמע יש 245 מילים. כדי להשלים ל-248, נוהגים שהחזן חוזר בקול על המילים "ה' אלוקיכם אמת" בסוף הקריאה. מי שמתפלל ביחידות נוהג לומר "א-ל מלך נאמן" לפני קריאת שמע, וגם כך משלים את המניין. את פרטי המנהג כדאי ללמוד לפי מסורת הקהילה.

יש בזה דבר יפה: הציבור משלים את מה שחסר לכל יחיד. כשמתפללים במניין, החזן מוסיף את המילים בשביל כולם.

הגוף משתתף

בתפיסה היהודית, הגוף איננו אויב של הנשמה. הוא שותף. כל אבר יכול לעבוד את ה': העיניים כשהן רואות טוב, הידיים כשהן נותנות צדקה, הרגליים כשהן הולכות לבית הכנסת, הפה כשהוא מדבר דברי תורה.

קריאת שמע מזכירה את זה. כשאנחנו אומרים את המילים, אנחנו לא רק חושבים. אנחנו מקדשים את הגוף כולו. כל מילה מחברת אבר נוסף לעבודת ה'.

קדושה בשגרה

הרעיון הזה משנה את היחס לחיים היומיומיים. אכילה, שינה, עבודה, הליכה, הכל יכול להיות חלק מעבודת ה'. מי שקורא קריאת שמע בבוקר מקדש את הגוף שישמש אותו כל היום. ומי שקורא בערב, מחזיר אותו למנוחה בקדושה.

אין צורך להבין את כל העומק הקבלי כדי ליהנות מהרעיון. מספיק לדעת שכל מילה חשובה, ושהיא נוגעת בנו באופן ממשי.

מילים שמרפאות

בספרים מובא שקריאת שמע בכוונה היא סגולה לשמירה ולבריאות. אף שאין לראות במצוות אמצעי להשגת דברים גשמיים בלבד, יש בהן ברכה. מי שמקדש את גופו, זוכה שהקדושה שומרת עליו.

זה מוסיף עוד סיבה לא לדלג על מילים ולא לקרוא בחיפזון. כל מילה שחסרה היא כמו אבר שלא קיבל את חלקו.

משל: התזמורת

משל לתזמורת גדולה שבה כל נגן מחזיק כלי אחר. כשכולם מנגנים יחד, בהרמוניה, נשמעת יצירה מופלאה. אבל אם נגן אחד חסר, משהו בצליל לא שלם, גם אם קשה לומר בדיוק מה.

הגוף הוא תזמורת, וכל אבר הוא נגן. קריאת שמע היא היצירה שכל האברים מנגנים יחד לכבוד הבורא. כשכל המילים נאמרות, כל הנגנים משתתפים, והיצירה שלמה.

עבודת ה' בגוף בחיי היום יום

איך מתרגמים את הרעיון הזה לחיים? אפשר לחשוב בכל יום על אבר אחד ועל דרך אחת לקדש אותו. העיניים, כשמשמרים אותן ממראות שאינם ראויים. הפה, כשאומרים מילה טובה במקום מילה פוגעת. הידיים, כשנותנים צדקה. האוזניים, כשמקשיבים לשיעור תורה.

כך האמונה יורדת מהרעיון אל המעשה, ומהמחשבה אל הגוף. וקריאת שמע, בבוקר ובערב, היא ההזדמנות לחזור ולהקדיש את כל האברים לעבודת ה'.

לקחת הביתה

רמ"ח התיבות מזכירות לנו שעבודת ה' כוללת את כל האדם. לא רק הנשמה, לא רק המחשבה, אלא גם הגוף על כל אבריו. כל מילה בקריאת שמע חשובה, וכל אבר מקבל ממנה את חלקו.

הערה חשובה

רעיונות מעין אלה, הקשורים לחכמת הקבלה, נלמדים בספרים ובשיעורים, ויש בהם עומק רב שקשה למצות במאמר קצר. כדאי לגשת אליהם בענווה ובזהירות, וללמוד אותם מתוך מקורות מוסמכים ומפי רבנים שמבינים בהם.

עם זאת, הלקח המעשי פשוט ונגיש לכל אחד: לא לדלג על מילים, לקרוא בשלמות, ולזכור שקריאת שמע נוגעת בכל חלק של האדם. גם בלי להבין את כל הסודות, אפשר ליהנות מהאור שלהם.

תרגיל לשבוע הקרוב

אפשר לנסות במשך שבוע:

• לקרוא את כל שלוש הפרשיות בלי לדלג על אף מילה.
• לבחור בכל יום אבר אחד ולחשוב איך לקדש אותו באותו יום.
• להקשיב היטב כשהחזן חוזר "ה' אלוקיכם אמת".

כך הרעיון של רמ"ח התיבות יורד מהספרים אל החיים, וקריאת שמע הופכת לרגע שבו האדם כולו, גופו ונשמתו, מתחבר לבורא.

שלמות

המסר העיקרי של רמ"ח התיבות הוא שלמות. ה' אחד, והאדם שעובד אותו צריך להיות שלם, בגוף ובנשמה. קריאת שמע היא ההזדמנות היומית לחבר את כל החלקים שלנו לאחד.

בפעם הבאה שאתם שומעים את החזן חוזר "ה' אלוקיכם אמת", זכרו: הוא משלים את השלמות שלכם.

וכשאדם יודע שכל מילה שהוא אומר נוגעת בו ממש, הוא מתייחס לקריאה אחרת. הוא לא ממהר, לא מדלג ולא מסיח את דעתו. הוא קורא כמו מי שבונה את עצמו, אבר אחר אבר, מילה אחר מילה, לכבוד בוראו, בשמחה ובאהבה גדולה.