זמן קריאת שמע של שחרית: למה כל כך חשוב להקדים?

"ובקומך"

התורה אומרת על דברי קריאת שמע: "ודיברת בם… ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז). מכאן למדו חכמים שיש מצווה לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום: בערב, בזמן שבני אדם שוכבים, ובבוקר, בזמן שבני אדם קמים. "ובקומך" איננו רק הרגע שבו כל אחד קם, אלא הזמן שבו דרך העולם לקום.

לכן לקריאת שמע של שחרית יש זמן מוגדר. היא איננה תפילה שאפשר לומר בכל שעה שנוחה לנו. יש לה התחלה ויש לה סוף.

מה אומרת המשנה?

המשנה הראשונה במסכת ברכות עוסקת בזמן קריאת שמע של ערבית, והמשנה השנייה (ברכות א, ב) בזמן של שחרית: מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי. וגומרה עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלוש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות.

ההלכה נפסקה כרבי יהושע, שזמן קריאת שמע הוא עד סוף שלוש שעות של היום. אבל המשנה עצמה מזכירה גם את מעלת הוותיקין, שהיו גומרים אותה עם הנץ החמה.

איך מחשבים?

השעות כאן אינן שעות של שעון, אלא "שעות זמניות": מחלקים את היום לשתים עשרה חלקים שווים, וכל חלק הוא שעה. לכן זמן קריאת שמע משתנה לאורך השנה. בקיץ הוא מוקדם יותר, ובחורף מאוחר יותר. יש גם מחלוקת מאיפה מתחילים לחשב את היום, ולכן בלוחות מופיעים שני זמנים, לפי שיטת המגן אברהם ולפי שיטת הגר"א.

השולחן ערוך עוסק בזמן קריאת שמע בסימן נח. בפועל, הדרך הפשוטה היא להסתכל בלוח זמנים מקומי או באפליקציה אמינה, ולדעת מה סוף זמן קריאת שמע היום. כדאי לשאול רב לפי איזו שיטה לנהוג.

מה קורה אם מאחרים?

מי שלא קרא קריאת שמע עד סוף הזמן, הפסיד את המצווה מן התורה של קריאת שמע של שחרית באותו יום. הוא עדיין יכול לקרוא אותה, ויש לו שכר כקורא בתורה, ויש גם דינים לגבי הברכות, אבל המצווה עצמה כבר לא בזמנה.

זו נקודה שהרבה אנשים לא מודעים לה. בימי שבת וחופשה, כשקמים מאוחר, קל מאוד לפספס. מי שיודע את זה, יכול לתכנן: לקום מעט מוקדם יותר, או לפחות לקרוא קריאת שמע לפני סוף הזמן ואחר כך להתפלל.

מעלת הוותיקין

יש יהודים שמקפידים להתפלל "כוותיקין", כלומר לסיים את קריאת שמע ממש לפני הנץ החמה ולהתחיל את תפילת העמידה עם הזריחה. הגמרא (ברכות ט:) משבחת את מי שעושה כן, ואומרת שאינו ניזוק כל היום.

גם מי שלא מגיע למדרגה הזו, יכול לאמץ את הרוח שלה: לא לדחות את קריאת שמע לרגע האחרון, אלא לפתוח בה את היום. כמו שאדם שמכבד מלך מגיע אליו מוקדם, ולא ברגע האחרון.

משל: הפגישה עם המלך

משל לאדם שזומן לפגישה עם המלך בשעה מסוימת. האם יעלה על דעתו להגיע באיחור, או להגיע ברגע האחרון כשהוא מתנשף? ודאי שלא. הוא יקום מוקדם, יתכונן ויגיע בזמן, ואולי אפילו קודם.

קריאת שמע היא פגישה עם מלך מלכי המלכים, וחכמים קבעו לה זמן. מי שמכבד את הזמן הזה, מכבד את המלך. ומי שמקדים, מראה שהפגישה חשובה לו יותר מכל דבר אחר ביום.

עצות להקפדה על הזמן

כמה דרכים מעשיות לא לפספס:

• לבדוק בערב את סוף זמן קריאת שמע של מחר.
• לכוון שעון מעורר לפני הזמן, במיוחד בשבתות ובחופשות.
• אם התפילה במניין מתאחרת, לקרוא קריאת שמע בבית לפני סוף הזמן.
• לחנך את הילדים להכיר את המושג "סוף זמן קריאת שמע".

כדאי לשאול רב כיצד לנהוג במקרים מיוחדים, כמו מי שהתעורר מאוחר או מי שנמצא בדרך.

לסיכום

הזמן איננו פרט טכני. הוא חלק מהמצווה עצמה. מי שמקפיד לקרוא קריאת שמע בזמנה, ועוד יותר מי שמקדים, פותח את היום בקבלת עול מלכות שמים כמו שצריך, וכל שאר היום נבנה על היסוד הזה.

מה עם הנשים?

שאלה שנשאלת הרבה היא האם גם נשים חייבות בקריאת שמע. נשים פטורות מקריאת שמע מן הדין, משום שהיא מצוות עשה שהזמן גרמה, כמבואר במשנה בברכות (ג, ג). אולם השולחן ערוך (סימן ע) כותב שנכון ללמד אותן שיקבלו עליהן עול מלכות שמים, ונשים רבות נוהגות לומר לפחות את הפסוק הראשון. כדאי לברר עם רב את המנהג המתאים.

כך או כך, קבלת עול מלכות שמים שייכת לכל נשמה יהודית, ונשים רבות מוצאות בקריאת שמע רגע אהוב של חיבור בבוקר.

הרגל של בוקר

אפשר להפוך את זה להרגל פשוט: מיד אחרי נטילת ידיים, ברכות השחר ותפילה, או לפחות לפני שפותחים את הטלפון, לקרוא קריאת שמע. כך היום מתחיל עם קבלת עול מלכות שמים, ולא עם החדשות וההודעות.

מי שמתחיל את הבוקר בהכרזה "ה' אחד", מסתכל על כל היום אחרת. הלחץ, המשימות והאנשים, הכל נמצא תחת מלכות אחת.