זכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה

סוף שהוא התחלה

קריאת שמע מסתיימת בפסוק "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים, אני ה' אלוקיכם" (במדבר טו, מא). זו לא סתם סיומת. חז"ל למדו שיש מצווה לזכור את יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה, ופרשת ציצית נקבעה בקריאת שמע גם בגלל זה (ברכות יב:).

כך, פעמיים ביום, יהודי חוזר אל הרגע שבו נולד העם.

"כל ימי חייך"

בהגדה של פסח מובאת המשנה (ברכות א, ה): "אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך, הימים. כל ימי חייך, להביא הלילות". וחכמים אומרים: ימי חייך, העולם הזה. כל ימי חייך, להביא לימות המשיח.

מכאן שזכירת יציאת מצרים איננה רק לפסח. היא שייכת לכל יום, ולפי חכמים, אפילו לימות המשיח.

למה לזכור כל יום?

יציאת מצרים היא היסוד של הקשר בין ה' לעם ישראל. היא ההוכחה שה' מנהיג את ההיסטוריה, שהוא שומע את הצעקה של הנרדפים, ושהוא מסוגל לשנות כל מציאות. מי שזוכר את יציאת מצרים, יודע שאין מצב אבוד.

וגם: עשרת הדיברות נפתחות ב"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". הקשר שלנו עם ה' מבוסס על החסד הזה. כשאנחנו זוכרים אותו, אנחנו זוכרים למה אנחנו מחויבים.

מצרים של כל אחד

חכמים ובעלי מוסר לימדו שלכל אדם יש "מצרים" פרטית: מקום של צרות, של הגבלה, של שעבוד. זה יכול להיות הרגל רע, פחד, קושי בפרנסה או בבריאות. כשאנחנו זוכרים את יציאת מצרים, אנחנו נזכרים שגם מהמצרים הפרטית שלנו אפשר לצאת.

זו זכירה שנותנת תקווה. היא אומרת: מי שהוציא את אבותינו ממצרים, יכול להוציא גם אותי מהמקום שבו אני תקוע.

"להיות לכם לאלוקים"

שימו לב לסדר בפסוק: "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים". המטרה של היציאה הייתה לא רק חירות, אלא קשר. ה' הוציא אותנו כדי שנהיה שלו.

זו חירות אמיתית: לא חירות מכל מחויבות, אלא חירות לבחור בטוב, לעבוד את ה' ולא להשתעבד לשום דבר אחר. חז"ל אמרו שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.

משל: האסיר ששוחרר

משל לאדם שישב שנים רבות בבית סוהר, ויום אחד שוחרר על ידי המלך. בשבועות הראשונים לא הפסיק להודות, ובכל בוקר התעורר בהתרגשות. אבל לאט לאט התרגל לחירות, ושכח מאיפה בא. יום אחד, כשקם עצוב ומתלונן, הוציא מהמגירה את מכתב השחרור, קרא אותו, ונזכר. השמחה חזרה.

זכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה היא מכתב השחרור שלנו. היא מזכירה לנו שהחירות שלנו איננה מובנת מאליה, ושיש מי ששחרר אותנו. ומי שזוכר את זה, לא שוכח להודות.

הדרכה מעשית

כמה דרכים להפוך את הזכירה לחיה:

• לכוון במילים "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" שמקיימים בכך מצוות זכירה.
• לחשוב על ישועה אחת שקיבלנו בחיים, ולהודות עליה.
• לספר לילדים, לא רק בפסח, על הניסים של יציאת מצרים.
• לבקש מה' בברכת "גאל ישראל" על הגאולה השלמה.

כך הזכירה איננה רק אמירה, אלא חוויה של הודיה ותקווה.

לקחת הביתה

יציאת מצרים היא לא רק היסטוריה. היא היסוד של האמונה, מקור של הודיה ומקור של תקווה. כל פעם שאנחנו מסיימים את קריאת שמע ואומרים "אני ה' אלוקיכם אמת", אנחנו מאשרים שהוא הוציא אותנו, ושהוא יגאל אותנו שוב.

עיון: מעבדות לחירות

בתפילה אנחנו אומרים "מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, מאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה". יציאת מצרים איננה רק אירוע אחד, אלא תבנית שחוזרת לאורך ההיסטוריה ובחיי כל אדם. מכל מקום חשוך אפשר לצאת אל האור.

ולכן הזכירה היומית איננה רק התבוננות בעבר. היא מכינה את הלב לגאולה העתידה, שעליה אנחנו מתפללים בכל יום.

תרגיל לשבוע הקרוב

אפשר לנסות במשך שבוע:

• בכל יום, לכוון בסוף קריאת שמע לזכירת יציאת מצרים.
• לחשוב על ישועה אחת מהחיים, ולהודות עליה בלב.
• לבקש בכל יום על הגאולה השלמה, במילים פשוטות.

התרגיל הזה הופך את הזכירה לחוויה אישית. ומי שמתרגל להודות על הישועות של אתמול, מתמלא בתקווה לישועות של מחר.

לזכור באמת

בפעם הבאה שאתם אומרים את סוף קריאת שמע, עצרו לרגע במילים "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים". חשבו על הרגע הזה בהיסטוריה, וחשבו על המצרים הפרטית שלכם. בקשו מה' שיוציא אתכם ממנה.

ואז אמרו "אני ה' אלוקיכם אמת". כי זו האמת: הוא שהוציא, והוא שיוציא.