"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד": למה אומרים אותו בלחש?

משפט שאינו בפרשה

מיד אחרי הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" אנחנו אומרים משפט נוסף: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מי שיפתח את ספר דברים יגלה שהמשפט הזה לא כתוב שם. ובכל זאת, הוא חלק קבוע מקריאת שמע בכל קהילות ישראל, ואומרים אותו בלחש, חוץ מביום הכיפורים.

מאיפה הוא בא, ולמה הוא נאמר בשקט? התשובה מלמדת אותנו משהו יפה על הקשר בין עם ישראל לבורא.

המסורת מימי יעקב אבינו

הגמרא במסכת פסחים (נו.) מביאה את הסיפור: כשיעקב אבינו קרא לבניו לפני פטירתו, ביקש לגלות להם את הקץ, ונסתלקה ממנו השכינה. חשש יעקב שמא יש פסול במיטתו, שמא אחד מבניו אינו הולך בדרכו. פתחו בניו ואמרו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", כשם שאין בליבך אלא אחד, כך אין בליבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

מכאן המנהג. אנחנו אומרים את מה שאמרו השבטים, ומיד אחר כך את מה שענה להם יעקב אבינו. זו שיחה בין אב לבניו שנמשכת אלפי שנים.

למה בלחש?

הגמרא שם מתלבטת: לאומרו בקול? הרי משה רבינו לא כתב אותו בתורה. לא לאומרו? הרי יעקב אבינו אמרו. לכן תיקנו לאומרו בחשאי. חז"ל ממשילים זאת לבת מלך שהריחה ריח של מאכל טוב ורצתה לטעום ממנו, אבל התביישה לבקש בגלוי. מה עשו עבדיה? הביאו לה בחשאי.

יש כאן עדינות גדולה. אנחנו רוצים לשבח את הבורא בשבח שיעקב אבינו אמר, אבל לא רוצים להוסיף על התורה. לכן אנחנו אומרים זאת בשקט, כמו סוד יקר שמוסרים מדור לדור.

ביום הכיפורים אומרים בקול

ביום הכיפורים, מנהג ישראל לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם. בספרים מובא הטעם שזה שבח שהמלאכים אומרים, וביום הכיפורים עם ישראל דומה למלאכים: לא אוכלים, לא שותים, לובשים לבן ועומדים כל היום בתפילה. ביום הזה מותר לנו לומר בגלוי את מה שבשאר ימות השנה אומרים בלחש.

זו תזכורת שבתוך כל יהודי יש מדרגה של מלאך. לפעמים היא מוסתרת, ולפעמים היא מתגלה. אבל היא תמיד שם.

מה המשפט מוסיף?

"שמע ישראל" הוא הכרזה: ה' הוא אחד. "ברוך שם כבוד מלכותו" הוא תגובה של שמחה ושבח: אנחנו מברכים את מלכותו ורוצים שתתגלה לעולם ועד. אחרי שקיבלנו עלינו עול מלכות שמים, אנחנו לא נשארים אדישים. אנחנו מודים, משבחים ושמחים.

יש שהסבירו שהפסוק הראשון עוסק באחדות ה' כפי שהיא באמת, והמשפט השני עוסק בגילוי מלכותו כאן בעולם הזה, בתוך החיים שלנו. זה המעבר מהידיעה אל המעשה: עכשיו כשאני יודע שה' אחד, אני רוצה שמלכותו תתגלה בבית שלי, בעבודה שלי, במעשים שלי.

שבח בתוך השגרה

יש משהו מלמד בעובדה שהמשפט הזה נאמר דווקא באמצע קריאת שמע, בין ההכרזה לבין המצוות. אחרי שאמרנו "ה' אחד" איננו ממהרים הלאה. אנחנו עוצרים לרגע ומשבחים. זו תזכורת שעבודת ה' איננה רק רשימה של מטלות. יש בה גם רגעים של התפעלות, של הודאה ושל שמחה על עצם הזכות להכיר את הבורא.

בחיי היום יום אפשר ללמוד מזה הרגל טוב: אחרי כל רגע של הכרה בה', כמו ישועה קטנה, הצלחה או סתם יום טוב, לעצור ולומר בלב תודה. לא לעבור הלאה כאילו כלום לא קרה.

משל: הסוד שבין אב לבן

משל לאב שלימד את בנו מילה של חיבה שרק שניהם מכירים. בכל פעם שנפגשו, אמר הבן את המילה בשקט, והאב חייך. אנשים אחרים לא הבינו מה קרה ביניהם, אבל הקשר ביניהם היה ברור.

כך "ברוך שם כבוד מלכותו" שנאמר בלחש. זו מילה של חיבה בין עם ישראל לאביו שבשמים, מילה שעוברת מדור לדור מאז יעקב אבינו. העובדה שהיא נאמרת בשקט לא מקטינה אותה. להפך, היא מוסיפה לה עומק ואינטימיות.

לסיכום

בפעם הבאה שתגיעו למשפט הזה בקריאת שמע, אל תבלעו אותו. אמרו אותו בלחש, אבל בלב שלם. זכרו שאתם עונים כאן לשבטים, ממשיכים את תשובת יעקב אבינו, ומצטרפים לשבח שנאמר בשמים. שורה אחת קטנה, שמחברת את כל הדורות.

הלכה למעשה

אחרי הפסוק הראשון, שאותו אומרים בכוונה רבה ובקול, עוצרים רגע ואומרים בלחש "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". רבים נוהגים לומר זאת גם כן בכוונה, ואחר כך ממשיכים ב"ואהבת". את הפרטים המדויקים של מנהג כל קהילה כדאי לברר עם רב.

בפעם הבאה שתאמרו את המשפט הזה, נסו לדמיין את יעקב אבינו שוכב על מיטתו, מוקף בשנים עשר בניו, ושומע מהם שהם ממשיכים בדרכו. ואז הוא לוחש בשמחה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אתם ממשיכים את הלחישה הזו.